כשהכוכבים כבו.

אולי אני עונה להגדרה הזאת שהרגע המצאתי. כי צריך הרבה איפוק. כי אתה יודע, נכון גוליבר? 

אתה לוקח נשימה עמוקה, בועט בעץ אקראי, וכל מה שאתה רוצה זה לעלות על מונית שתיקח אותך לאיזה פאב חשוך עם מוזיקה של לילה וברמנית עם חיוך מזוייף, ולהתחיל למלא את עצמך בנחמה מרה וכעס מאופק. אבל אתה יודע. אתה יודע שתתקשר או ל-ת' שלא תענה לך ותביא לעצמך יותר עצבים, או לעדי. אתה יודע, אתה יודע שעדי תתרגז נורא בהתחלה, כי מה אתה מעיר אותה בשעות האלה, מה אתה מספר לה דברים שהיא לא רוצה לדעת, מה אתה מעורר את הקנאה שלה ושובר לה את הלב שוב? בשביל זה נשארת איתה בקשר, קריר ורדוד ככל שיהיה? אבל אתה גם יודע שבסוף, יש בעדי את המשהו הזה שיש בך - שניכם צריכים שיצטרכו אתכם. ובסוף, שיכור וכועס, אתה תשתין את העצבות כמה פעמים ועדי לא תעמוד בפיתוי הזה, תאסוף אותך למיטה שלה ותנסה להרגיע אותך, תוך כדי שהיא אוכלת את עצמה מבפנים ומשתמשת בסימפטיה כמשכך כאבים. 

אז אתה מתאפק.

כמו שהתאפקת, רבע שעה לפני, ושכנעת את עצמך לדבר בשקט. שליטה עצמית, שכנוע עצמי. אתה לא מקמץ את האגרופים שלך, מנמיך את הטונים לרמה כמעט בלתי נשמעת, רק כדי לשכנע את עצמך, לשקר לעצמך ולחיות באשליה שאתה בכלל לא כועס, רק מפציר. רק מפציר במישהי לא לכעוס, לא להתאכזב. בואי רק נשב ונדבר, אתה מפציר ואתה לא עצבני בכלל, מה פתאום, אתה? 

אחר כך, כמובן, אתה תפרוק את כל הכעס באגרוף לקיר בטון, ותקליד שטויות עם כאבי אצבעות שבטח לא יעברו כמה ימים, אבל למי אכפת? בטח שלא לך, כי לא כואב לך בכלל, מה פתאום, ואתה בכלל לא כועס.

ותדע, שאתה האידיוט. אתה צריך לצפות דברים כאלה ואו להבטיח הבטחות מהמותן ולא להיות כנה, או לשמור עניינים על אדישות גבולית עד שיהיה לך שביל קצת יותר ברור. לך תסביר לה, למיקי, מה שאתה רוצה להגיד. לך תסביר את זה לעצמך, או לכלום שקיים בשעות האלה של הלילה. לך תסביר את זה לחושך. החושך והשקט הם היחידים שמבינים בסופו של דבר.

תגיע הביתה. תרביץ לקיר, מגיע לו, לבן זונה, הכל בגללו. תנסה לא לכתוב משהו כועס, כי אתה יודע שתמשיך עם הכעס הזה. שב כמה דקות, תקיא את הגאווה השרוטה שלך, תוכל לבלוע אותה אחר כך וגאווה מזוהמת כמו קיא גם ככה. תכתוב משהו שלא ייצא בכלל כמו שהוא נכתב לך בראש בזמן שלקח לך להגיע הביתה ויכולת להטביע את הכל בכמה צ'ייסרים ובחום המיטה של עדי. אולי מיקי תבין. אולי היא תרגע. אולי היא אפילו תסכים לזרום עם זה.

אולי לא, ואם לא, אולי זה רק לטובתה. 

אתן כולכן מנסות לגרום לי לשלוף דברים שכל אחד אחר היה שולף רק כדי להשתיק אתכן ולתת לכן לחיות באשליה עד שהיא הייתה מתגשמת או מתנפצת לכולם בפרצוף, וכשאני מסרב לשלוף אותם ומנסה לזרום עם מה שהולך איתכן וגם איתי, אתן מסתובבות והולכות וסותמות את האוזניים.

והלילה, הלילה הרבה נשים יעברו לי בראש לפני שארדם. מיקי והסימן הקטן על האף אחרי שהיא נפלה, אניסה וחום הגוף שלה דרך שקי השינה בלילה קפוא ביערות, ליצ'ה וחיוך העצוב שלה, טל והשקט הזה שלה ו-ת', תמיד ת'.